ההבדלים בין ״רום טון״ ל״אווירה״

ההבדל בין ״רום טון״ ל״אווירה״

תחום הפוסט סאונד לסרטים מקיים שפה נפרדת ויחודית הנבדלת מתחום הפקת מוזיקה. המושגים שייכים לתחום הקולנוע ובניגוד למוזיקה עבודת הסאונד מתמקדת בסיפור ונרטיב הסרט, שימור המשכיות ובנית דרמה. ישנם שני מושגים מהותיים הקשורים בעבודת עיצוב פסקול שתמיד יוצאים בלבול בקרב סטודנטים או אפילו אנשי מקצוע מנוסים יותר והם הRoom Tone וה-Backgrounds (מופיעים גם כאמביאנס או Atmos), או בעברית, ״אווירות״. אז נעשה קצת סדר ונסביר על כל אחד וננסה להבין מדוע מבלבלים בין השניים.

Room Tone:

בכל סט צילומים יש ללוקיישן נתונים אקוסטיים יחודיים לו, השחקנים ממוקמים בלוקיישן ואיש סאונד על הסט מקליט אותם ממרחק בעזרת ״בום״ שקולט את הדיאלוגים לסרט כמכלול של סאונד ישיר וסאונד מוחזר, ממש כמו טביעת אצבע שלא ניתן לשחזר בתנאים אחרים. בין החדר לבין השחקנים והקפסולה של המיקרופון מתקיימת מערכת יחסים שמבוססת על עוצמת הקלטה, המרחק הפיזי, כמות האוויר בין המיקרופון לשחקן וההחזרים מהסביבה. בצילום של כל שוט כשהבמאי צועק ״קאט, יש לנו את זה״ המקליט בשטח יצעק ״hold for room tone״, וכל הצוות יעמוד בשקט בזמן שמקליטים שקט באותה זווית הקלטה למשך של 30 שניות עד דקה. הקלטת הרום טון היא קריטית לעורך הסאונד, זה חומר גלם יקר שמשמש לתיקון בעיות, ניקוי רעשים, וחיבור בין טייקים שונים ליצירת טייק אחד מושלם, כשהRoom Tone משמש כחומר הדבקה ובין העריכות השונות.

 לאוזן הלא מקצועית Room Tone ישמע פשוט כמו סאונד של…שקט. אבל כידוע, בטבע אין מצב אמיתי של ״שקט״ זהו שקט טונאלי, יש לו פיצ׳ מסוים ומרקם והוא יהיה שונה בפיצ׳ ובצבע מרון טון אחר, אפילו מאותו לוקיישן. ככל שהרום טון שקט יותר ואחיד יותר, עם כמות קטנה יותר של הפרעות, כך נחשב לטוב יותר ויעיל יותר. בדומה לחייט הנדרש לחוט חזק ובלתי נראה, כך נדרש הRoom Tone בזמן עריכת הסאונד.

בתמציות ניתן לומר שהרום טון שייך לתחום עריכת הדיאלוגים, הוא מוקלט מונו וממוקסס בהתאם.

אווירה:

״אווירות״ שמוכרות גם כערוצי Atmos או Backgrounds, הם שם כולל לקבוצה של ערוצים שבאים כשילוב של ערוצי מונו, סטריאו וסראונד שמכילים אינפורמציה על הזמן והמקום שבו מתרחשת העלילה. אווירה יכולה להיות קרובה או רחוקה, רועשת או שקטה מאוד, דינמית או סטטית והיא תהיה אוסף של מרכיבי סאונד, חלקם מהקלטות שטח וחלקן מספריות SFX כשהמטרה היא ליצור את המרחב בו מתרחשת סיטואציה. ״אווירה״ תכלול למשל, סאונד של עיר (קרובה או מרוחקת), סאונד של לוקיישן ספציפי (תחנת רכבת או מסעדה), ציפורים ביום, צרצרים בלילה. האווירה היא חוויה מרובת מימדים, יש לה עומק, רוחב, גובה, משך.

אז למה מתבלבלים בעצם?

עצם הבלבול נובע מכך שרום טון, בעיקר כשמוקלט לא טוב או לחילופין כשמוקלט בתנאים דוקומנטריים שבהם אין שליטה על הסיטואציה, ישמע כמו ״אווירה״, והוא יכיל כמו אווירה סוגים שונים של סימנים סביבתיים כמו כביש קרוב, ציפורים, רוח קלה או רעש של ים. אבל זאת בעיקר בגלל שבקולנוע דוקומנטרי תנאי ההקלטה מתעדים סיטואציה קיימת. לחילופין, אווירה יכולה להיות מאוד שקטה, שקטה כמעט כמו הרום-טון, למשל בסיטואציה שבה אדם יושב בבית שקט מאוד, מרוחק מהסביבה ללא רעשים חיצוניים וללא תנועה, האווירה נטולת תחושת מקום או זמן והיא ככ שקטה שזה כאילו יש רק ״היס״ שדומה מאוד לרום-טון.

לסיכום: 

בין אם האווירה שקטה או רועשת או בין אם הרום טון נקי או מלוכלך, ההבדל המהותי הוא באופן ההקלטה והשימוש. הרום-טון הוא חלק מהקלטת הלוקיישן הוא מונופוני והוא חלק מעבודת עריכת הדיאלוגים. אווירות נערכות וממוקססות באופן מלאכותי באולפן, בנפרד, ומסוכמות כסטריאו או סראונד.

נכתב ע״י דרור חי שימן – מוזיקאי,מלחין לתמונה ומעצב פסקול. מרצה באולפני פלוטו

 

לשיתוף המאמר

שיתוף ב facebook
לשיתוף בפייסבוק
שיתוף ב email
לשיתוף במייל
שיתוף ב whatsapp
לשיתוף בווטסאפ

למאמרים נוספים

דילוג לתוכן